רוב מסלולי המיון הרציניים – קורס טיס, קורס קצינים, קורס חובלים ויחידות נבחרות נוספות – כוללים סוג של "מבחן אישיות ארוך", שלעתים מכונה באופן לא-רשמי "מבחן 300". הרעיון דומה: יושבים מול מסך או דפי שאלון, ועונים על מאות היגדים על עצמכם בסולם של "מאוד לא מתאים לי" ועד "מאוד מתאים לי". אין שם שאלות ידע, מתמטיקה או היגיון – אלא ניסיון לצייר תמונה רחבה של מי שאתם כאנשים.
מועמדים רבים מופתעים מכמה שהמבחן הזה ארוך ומתיש. אחרי עשרות היגדים, העייפות עולה, הריכוז יורד, והנטייה לענות מהר "כמו קודם" מתחזקת. דווקא שם מתחילים להיבחן דברים כמו עקביות, יציבות, בגרות רגשית והתמודדות עם שחיקה.
לכן חשוב לא להגיע למבחן כזה "על עיוור". אימון מוקדם עוזר לכם להכיר את מבנה השאלות, להבין איך זה מרגיש לענות על מאות פריטים ברצף, ולחדד לעצמכם איך אתם רוצים להציג את מי שאתם – בצורה כנה, אבל גם מדויקת ולא קיצונית או דרמטית מדי. המטרה אינה "לשקר למחשב", אלא להגיע למבחן רגועים יותר, פחות מופתעים מהאורך ומהסגנון, ועם מודעות טובה יותר לדפוסי התגובה האישיים שלכם.
מבחני אישיות בנויים בדרך-כלל משאלון סטנדרטי שבו מופיעים משפטים על התנהגות, רגשות ועמדות. למשל: "אני מתרגש בקלות", "חשוב לי לעמוד בלוח הזמנים", "אני נהנה לעבוד בצוות" וכדומה. לכל משפט יש סולם תשובה קבוע (למשל 1–7), ואתם מסמנים עד כמה המשפט מתאים לכם.
מאחורי הקלעים, ההיגדים האלה לא אקראיים. כל היגד "מחובר" למאפיין אישיותי מסוים (למשל: יציבות רגשית, אחריות, עבודת צוות, משמעת, יוזמה, גמישות מחשבתית). תוכנת הציון מחשבת לכל נבדק ציון במספר מדדים, לפי דפוס התשובות ולא לפי שאלה בודדת. בנוסף, יש לרוב פריטים שחוזרים באותו תוכן בניסוח קצת אחר, כדי לבדוק עקביות, וכן שאלות שנועדו לזהות תשובות מושלמות מדי או לא אמינות (למשל היגדים קיצוניים מסוג "אני אף פעם לא כועס").
חשוב להבין: אין "תשובה נכונה" אחת לכל שאלה. השאלון לא מחפש "אדם מושלם", אלא בוחן התאמה לפרופיל מסוים: עד כמה אתם יציבים, בוגרים, אמינים, שיתופיים, יוזמים, אחראים, וכמה אפשר לסמוך על כך שהתמונה שעולה מהתשובות שלכם באמת משקפת אתכם.
כשנכנסים לעומק, מבחני אישיות (ובכלל זה "מבחן 300" ודומיו) נשענים על כמה עקרונות:
מספר סולמות במקביל
בדרך כלל מסתכלים על כמה "צירים" במקביל, למשל:
לכל ציר כזה מצטברות עשרות תשובות, שעוזרות להעריך עד כמה אתם מתאימים לתפקידים תובעניים שבהם יש אחריות רבה על אחרים ועל מערכות מורכבות.
אותנטיות בתשובות
מדד אותנטיות בתשובות בודק את סגנון המענה שלך לשאלון האישיות – עד כמה התיאור שאתה נותן על עצמך נראה מאוזן ומציאותי, ולא "מושלם מדי". המדד לא בודק אם אתה אדם טוב או לא, אלא עד כמה אתה מוכן להציג גם חוזקות וגם חולשות אנושיות רגילות.
כאשר האותנטיות גבוהה, אפשר להתייחס לתוצאות בשאר המדדים כבדרך-כלל משקפות טוב יותר את מי שאתה באמת. כאשר האותנטיות נמוכה, אנחנו ממליצים לראות בחלק מהתוצאות תמונה מעט "מלוטשת", שמתארת גם איך היית רוצה להיראות, ולא רק איך אתה מתנהג בפועל.
יש גם היגדים שנשמעים "מושלמים מדי": "מעולם לא כעסתי", "אני תמיד שם אחרים לפני עצמי", "מעולם לא טעיתי בשיקול הדעת שלי". רוב בני האדם לא יענו עליהם ב"מאוד נכון", כי זה פשוט לא מציאותי. אם מישהו מסמן באופן שיטתי שהוא אף פעם לא טועה, לא מתעצבן ולא מתעצל – המערכת מבינה שהשאלון כנראה לא משקף את המציאות המלאה.
אין טיפקס, ואין ציון יחיד שמכריע
האישיות היא תמונה מורכבת. מבחן האישיות הוא רק אחד מאמצעי המיון: יחד עם ראיונות, דינמיקות קבוצתיות, מבחנים קוגניטיביים, ומדדים נוספים. המטרה שלו היא לתת עוד שכבת מידע, לא להחליט לבד "מי אתה".
להגיע רגועים, לא מופתעים
עצם זה שכבר ישבתם מול סימולציה של שאלון ארוך, ראיתם את סוג השאלות, והכרתם את התחושה של עשרות ומאות פריטים – מוריד חרדה ביום האמת. פחות "וואו, מה זה הדבר הזה", ויותר "אוקיי, מכיר, בוא נתקדם".
כנות – אבל עם מודעות
לא כדאי לנסות "להמציא דמות" שלא דומה לכם, גם כי זה כמעט בלתי אפשרי לשמור על עקביות לאורך מאות שאלות, וגם כי בסוף תיפגשו עם מפקדים/מראיינים שיראו אתכם במציאות.
מצד שני, המבחן כן בודק בגרות ואחריות. אם באופן אינסטינקטיבי אתם נוטים להדגיש רק את הצדדים הקשים ("אני תמיד מתפרק מלחץ", "אני אף פעם לא עומד בזמנים") – שווה רגע לשאול את עצמכם אם זה באמת "תמיד", או שיש גם מצבים שבהם אתם דווקא מתפקדים לא רע. כדאי לענות בצורה מדויקת, לא דרמטית.
לא להיבהל משאלות שנשמעות דומות
זה מכוון. השאלון בודק איך אתם מתארים את עצמכם בניסוחים שונים ובמצבים קצת אחרים.
אם אתם עקביים – זה יתרון. אין צורך לזכור מה עניתם לפני 50 שאלות; פשוט תענו כל פעם לפי התחושה הכללית עליכם, ותסמכו על זה שהדפוס ייצא.
להיזהר מאמירות קיצוניות "תמיד/אף פעם"
כמעט אין אדם שלא כעס אף פעם, שלא התעצל אף פעם, או שתמיד שם את כולם לפני עצמו. אם אתם מוצאים את עצמכם מסמנים "מאוד נכון" על כל היגד מושלם, עצרו לרגע ושאלו: האם זה באמת נכון, או שאני מנסה לסמן "את מה שצריך"?
לפעמים תשובה מעט פחות קיצונית ("די נכון", "קורה לפעמים") דווקא משקפת בגרות, מודעות וחיבור למציאות.
קצב תשובה אחיד וסביר
אין צורך לשבת דקה על כל היגד, אבל גם לא "לירות" בלי לחשוב. נסו לשמור על קצב קבוע: לקרוא, להרגיש מה האינטואיציה הראשונית עליכם, ולסמן. אם תתחילו "לשחק שחמט" עם כל שאלה – תתעייפו מהר ותאבדו ריכוז.
להכיר את החוזקות והחולשות שלכם מראש
עוד לפני מבחן, טוב לעשות לעצמכם "מפה אישית":
כשתענו על השאלון, התמונה הזו כבר תהיה לכם בראש, ותעזור לכם לשמור על עקביות וכנות בלי להסתבך.
להתכונן פיזית ונפשית
בסופו של דבר, מבחני אישיות נועדו לעזור למערכות גדולות לבחור אנשים שמתאימים לאחריות גבוהה – ובאותה מידה לעזור לכם להגיע לתפקידים שבהם תפרחו באמת. הכנה נכונה לא אומרת "ללמוד איך לרמות את המבחן", אלא להכיר את השפה שלו, להירגע ממנו, ולתת לעצמכם צ'אנס להציג תמונה מלאה, כנה ומאוזנת של מי שאתם.